שושנה טלסניק-פלדמן

אביה היה בעל טחנת קמח שממנה התפרנסה המשפחה. בחגים התאספה המשפחה המורחבת לסעודות חגיגיות שהייתה בהן התרגשות ושמחה.

בעיירה, המוקפת בנהר הסיטר, התרכז ישוב יהודי גדול והייתה בה פעילות אינטנסיבית של תנועת "החלוץ". הפוגרומים התכופים העמיקו את המודעות של חשיבות העלייה לארץ.

שושנה למדה בבית הספר "תרבות" בו למדו גם עברית. כשסיימה את בית הספר העממי בעיירה יצאה ללמוד בבית ספר תיכון ברובנה. את לימודיה מימנה בעצמה משיעורים שנתנה לילדים צעירים.

עם סיום לימודיה יצאה להכשרה בקלוסובה, שם הכירה את שייקה.

ב-1935 עלתה שושנה לארץ והגיעה לעין חרוד. עבדה בקטיף תירס ולמרות הקושי והחום הכבד יצאה לעבודה בשמחה ובהתרגשות. בין הקוטפים היה גם המלחין שלום פוסטולסקי, שלימד את העולים שירים חדשים תוך כדי העבודה.

לאחר זמן שובצה שושנה לעבודה כמטפלת בבית הספר. אהבה לעבוד עם הילדים והצליחה ליצור עמם קשר טוב, גם בזכות שליטתה בעברית.

ב-1936 הצטרף אליה שייקה טלסניק והזוג הצעיר קיבל חדר משותף בצריף.

ב-1937 נולדה תלמה, הבת הבכורה. המסגרת הנוקשה של בית התינוקות הכבידה על שושנה, שנאלצה להניק תינוקות נוספים.

ב-1945 נשלחה ללמוד בסמינר לגננות ביגור. הלימודים היו עבורה תקופה נפלאה. היא רכשה חברות חדשות שעמן שמרה על קשר במשך שנים רבות.

ב-1947 נולדה הבת הצעירה, רחלי.

בשנה זו החלה שושנה לעבוד כגננת בעין חרוד, כשהיא רואה בעבודתה את מפעל חייה. היא הקדישה לגן את מלוא מרצה. יצרה לילדים סביבת חיים מעניינת ואוהדת והצליחה לשנות דפוסי חינוך נוקשים שהיו מקובלים עד אז בעין חרוד. 

ב-1950, לאחר מלחמת העולם השנייה, הגיעה לעין חרוד אביבה, בת אחיה, שניצלה מהשואה והצטרפה למשפחה.

הפילוג בעין חרוד הביא למשבר קשה במשפחה. שייקה לא השלים עם מאבקי הכוח בין החברים, ולמרות שאהב את עין חרוד החליט לעזוב. שושנה והבנות נשארו בעין חרוד.

25 שנים עבדה שושנה כגננת ב"גן חדש", כיום "גן אורן". עם סיום עבודתה גויסה כמדריכת גננות ומטפלות בוועדת החינוך של הקיבוץ המאוחד. כשחזרה הביתה ריכזה את הגיל הרך במשק.

ב-1976, בגלל מחלתו של שייקה, נאלצה לעבור לגור עמו במושב משמרת.

ב-1980, שנה לאחר פטירתו של שייקה, לקתה שושנה באירוע מוחי. לאחר תקופת שיקום חזרה על כיסא גלגלים הביתה, לעין חרוד והשתלבה בעבודה בהנהלת החשבונות.

ב-1993 עברה להתגורר בבית חרוב. חדרה המה ממבקרים והיווה מקום מפגש חברתי לכל בני המשפחה. שושנה הייתה גאה בנכדיה ובניניה, זכרה תאריכי לידה והתמצאה בכל הנעשה במשפחה המתרחבת. הייתה אהובה עליהם מאוד. 

הייתה אישה חכמה, צנועה ומסתפקת במועט. 

יהי זכרה ברוך.