אילן אלברטון
ל' חשוון תרפ"ט - י"ז שבט תשס"א
13.11.1928 - 10.2.2001
אילן נולד ב-1928 בעין חרוד להוריו ישראל ונחמה אלברטון, אחיהם הצעיר של אבשלום וטליה. התנאים היו קשים: חמש נפשות בחדר קטן אחד, מזרני קש, מנורת נפט ושולחן אחד. חשמל טרם הגיע לעין חרוד. בחצר המשק לא היו מדרכות ובחורף הבוץ כיסה את הנעליים.
האב עבד קשה כל היום בשדה ובערב קרא ולמד ליד מנורת הנפט על השולחן היחיד, שם בנה מעבדה עם הכלים הדרושים, כשהילדים מצטופפים סביבו. האם, מטפלת בילדים, עדינה ורחומה, החזיקה בבית ארון תרופות כדי לטפל באילן השובב, המתרוצץ ברחבי המשק וחוזר בערב חבול ושרוט.
למרות הדלות החומרית הקפידו ההורים לחגוג ימי הולדת עם ריבות ושוקולדים למיניהם שהכין האב.
אילן אהב בעלי חיים. נהג לבלות בפינת החי של חברת הילדים, שאבשלום אחיו כיכב בה כאחד האחראים. אהב ללכת לאורוות הסוסים, לרפת, למכונות החקלאיות. חצר המשק הייתה בשבילו עולם קסום מלא עניין. לעומת זאת, בבית הספר לא היה לו עניין, למורת רוחם של הוריו.
רק בכיתה ז' נפתח אצלו ערוץ ללימודים. אילן הוקסם משיעורי התנ"ך עם שווייגר, שיעורי הספרות וההיסטוריה עם יעקב סלנט ומאוחר יותר - שיעוריו של מנחם אורן בגיאוגרפיה ושמואלביץ בביולוגיה.
בסיום בית הספר התחיל לעבוד במסגרייה, מפעל המתכת של עין חרוד, עם קבוצת צעירים: אורי ברנד, נחום סלנט, זיר ויאיר בן-ארי. אביו רצה שימשיך בדרכו ויהיה חקלאי. אילן שכנע אותו שגם חקלאים זקוקים לידע טכני. לדבריו: "מאז אני מסגר, אך אהבתי נתונה לגן עצי הפרי הקטן ליד ביתי."
עם פרוץ מלחמת העצמאות חלה אילן ושכב תקופה ארוכה בבית החולים. כשהחלים הצטרף ליחידת שריון בחטיבת הנגב וישב במשלטים ליד בית גוברין.
לאחר השחרור חזר אילן לעבודה ב"פלדות". דב הקטין, המנהל, מינה אותו למנהל הייצור. מאז התמיד אילן במפעל למעט שנתיים בהן קיבל תפקיד של מרכז עבודה.
ב-1963 הכיר את גאולה, שבאה למשק כמורה שכירה. הם נישאו וב-1964 נולדה הבת נעמה. אחרי שנתיים וחצי נולד הבן יאיר. אילן - אב מסור עד אין קץ לילדים במתן מענה לכל צורכיהם.
בשנים 1969-1972 יצא אילן ללימודי הנדסאי מכונות במכללת רופין, מאושר מהאתגר האינטלקטואלי והטכני שזימנו לו חומרי הלימוד.
עם סיום הלימודים השתלב שוב ב"פלדות", במשרד הטכני, לקח על עצמו את ניהול מחלקת המסגרות תוך טיפוח צעירים שחזרו מהצבא, כשהוא משתדל לתת אחריות ולהעביר לדור הצעיר את ניסיונו הרב.
לאורך שנות ה-70 ריכז את ועדת ההכשרה, תוך הליכה על החבל הדק שבין צורכי החבר לאפשרויות הכספיות המוגבלות של המשק.
ב-1983 התגלה לראשונה הגידול בראשו. אילן התמודד עם 5 ניתוחים והקרנות, אחריהן איבד את הראייה בעין אחת. בכל שלבי המחלה לא נכנע ולא התלונן, הקפיד להתייעץ עם מומחים שונים ולעשות כל שביכולתו כדי למצוא את הטיפול הטוב ביותר.
ב-1987 נכנס למחלקת האחזקה בפלדות בה ניסה להתמיד עד השנה האחרונה לחייו.
בשנות ה-80 עזבו נעמה ויאיר את עין חרוד ובנו את ביתם באזור המרכז. אילן הבין את בחירתם וליווה באהבה ובעזרה רבה את חייהם. עם בוא הנכדים העניק להם מכישרונותיו ומלבו החם בבניית צעצועים מיוחדים ובטיולים לטרקטורים ולגן השעשועים.
מהניתוח האחרון ב-1998 התאושש בקושי רב ומאז הנסיעה לניו יורק הלך מצבו והידרדר.
אילן עצם את עיניו בשבת, י"ז בשבט תשס"א, בן 72 שנה.