יצחק חרמוני
יצחק חרמוני נולד
בט"ו בשבט שנת 1914 בעיר ברשד ברוסיה, להוריו שלמה ואסתר ביגלמן. בשנת 1926,
בגיל 12, עלה ארצה והצטרף אל אחיו אהרון שהיה כבר חבר עין-חרוד.
יצחק צורף לחברת
הילדים המתגבשת של אותם ימים, שרובם היו אחים של חברי עין-חרוד, איתם למד בבית
הספר המקומי. סיים את לימודיו במחזור ב' בשנת 1933, כאשר קיבוץ עין-חרוד נבנה כבר
בישוב הקבע בגבעת קומי, והיה לחבר משק.
כמו כל בני גילו במשק
הצטרף לתנועת "הנוער העובד". עם סיום הלימודים רשאי היה כל בוגר לקבל
שנת חופש. בשנה זו יצא לעבוד בתל-אביב כדי להכיר את החיים מחוץ לקיבוץ. עבד כפועל
בניין ובין היתר חפר את היסודות לבניין בית החולים אסותא בתל-אביב. לאחר מכן עבד
פרק זמן בנמל חיפה והתגורר בקיבוץ שדות-ים. בתום שנת החופש חזר לעין-חרוד והצטרף
לקבוצת הפלחה הגדולה. לאחר מכן היה נהג משאית. קיבוץ עין-חרוד, שהיה בעל מניה
ב"אגד", שלח את יצחק לשמש כנהג אוטובוס. בעבודתו זו התמיד יצחק ארבעים שנה,
עד גיל 70.
בפרוץ מלחמת השחרור
התגייס יצחק למשמר החופים ובאופן בלתי חוקי הצליח לעזור לפלמ"ח בהברחת נשק,
כשהוא משמש כנהג של קצין בריטי.
בשנת 1984 עם צאתו לגמלאות
הצטרף לעבודה ב"תחביב" והתמיד בעבודה זו עד לשנותיו האחרונות.
יצחק היה מאוד מוזיקלי
ועסק במוזיקה ושירה לאורך כל חייו. ניגן בתזמורת המנדולינות המפורסמת של עין-חרוד
בשנות הארבעים, ונהג ללוות שירה וריקודים בנגינה במפוחית. שנים ארוכות השתתף כזמר
טנור במקהלה המקובצת של הקיבוץ המאוחד וכמובן, התמיד לשיר במקהלה בעין-חרוד.
בשנת 1968 פקד אסון את
המשפחה, כשעופר בנו נפל בעת שירותו הצבאי בפעולת כראמה.
יצחק הקים משפחה
בעין-חרוד כשנישא ליהודית לבית לנצ'נר, שהגיעה לעין-חרוד עם חברת הנוער הגרמנית
השנייה בשנת 1936. למשפחה נולדו חמישה ילדים: תמר, שלמהל'ה, עופר, רזיה וסמדר.
בשנותיו האחרונות שהה
יצחק בבית חרוב. בן 89 במותו.
יהא זכרו ברוך.