יעל ריינשטיין-ירון

יעל למדה במוסד החינוכי וספגה חוויות נעורים טובות ומלאות פעילות. לאחר סיום ביה"ס התגייסה לשנת שירות בקיבוץ סאסא.

את שירותה הצבאי מילאה כמ"כית וכמדריכה בבסיס טירוניות.

לאחר הצבא חלתה יעל, אולם לא נכנעה, עברה טיפולים, התגברה וחזרה לחיי היומיום. למדה חינוך מיוחד בסמינר "אורנים" וקיבלה תעודת הוראה. 

בחינוך מיוחד עסקה יעל כ-25 שנים, מהן 12 שנים בבית זרע ו-13 שנים בעין חרוד והשתלבה היטב בצוות החינוכי בכל מקום. בעבודתה ראתה יעל יעוד ושליחות, עבדה מתוך רצון להיטיב ולקדם. כך גם חיה את חייה, תוך כבוד לזולת - ילד, מבוגר וזקן. זה היה המוטו של חייה.

ב-1982 נישאה יעל לראובן ועברה לעין חרוד. המעבר לא היה לה קל. בעבודה נקלטה יפה. לאחר שביה"ס המקומי נסגר מצאה יעל עניין בעבודה עם מבוגרים - אדם הוא אדם בכל גיל. 

ביוזמתה נכנסה לבית חרוב והעניקה תשומת לב לקשישים, משכה מפיהם סיפורים על חייהם ולמדה מהם רבות. תוך כדי כך גם העשירה את עולמם בהביאה לפניהם טקסטים רלבנטיים מתחום השירה, הספרות והמקורות. ידעה לתת כבוד למלה הנאמרת ולגלגל אותה באופן יצירתי ומשמעותי. השתתפה בקבלות שבת בבית חרוב עם פינה קבועה של שיר השבוע. השקיעה בכך מחשבה כך שיהיה אקטואלי ורלבנטי.

המשפחה והבית היו מרכז עולמה ובהם השקיעה את המיטב שבה. טיפחה את אורנה ואלת ונוצרה ביניהן חברות אמתית עם הערכה הדדית ואהבה גדולה. עם בוא הנכדים הפכה לסבתא מאושרת תוך דאגה למשפחה המורחבת. אהבה זו נמשכה עד לימיה האחרונים.

יעל שמרה על קשרים חמים עם בית זרע ועם חבריה הטובים שם. בשנים האחרונות למדה יום בשבוע בחוג למקורות ישראל. למדה בקבוצות תלמוד, מה שהפגיש אותה עם עולם חדש שדרכו למדה לכבד דעות ומחשבות שהיו רחוקות ממנה.

לפני כשנתיים חזרה מחלתה של יעל. בתקופה זו עברה תהליך של השלמה ופיוס כשהיא מודעת למצבה. נפטרה ביום ראשון, ראש חודש תמוז והיא בת 70. 

יעל יקרה, תמיד נזכור אותך.