אהרון בן ארויה

אהרון בן  מטילדה ויצחק בן-ארויה,  נולד בעיר רוּסֶה בבולגריה ב-19.1.1931. בן הזקונים אחרי 2 אחיות רחל ולבנה ואח- מרדכי.

הבית היה שומר מסורת דיברו בו לדינו ואילו ברחוב, דיברו בולגרית. חשמל לא היה בבית וגם לא מים זורמים. מים היו מביאים מברז ברחוב ועששיות נפט היו מאירות את הבית. בילדות, הלך לגן יהודי וגם בית הספר היסודי היה יהודי. שעתיים ביום הוקדשו ללימוד עברית ומושגים יהודיים. בביתם הצנוע טיפח אהרון גינה וטיפל בבעלי החיים שהיו לו – תרנגולות, ברווזים, טלה שהפך לכבשה וזוג ארנבות שהצמיח משפחה גדולה.

לקהילה היהודית ברוסה היה מועדון "מכבי" שכלל מגרשי כדורגל וסל, מכשירי ספורט ומשחקים למיניהם – בו הייתה מתכנסת כל הקהילה היהודית

אהרון למד בבית-ספר יהודי עד כתה ט', אך לא יכול היה להמשיך בלימודיו בתיכון כיוון שהיה בית ספר כללי, ועם פרוץ מלחמת העולם השנייה, נסגרו שעריו בפני יהודים. 

החיים בבולגריה עד כניסת הגרמנים היו טובים. אחריה נעשו קשים יותר. הרובע היהודי הוקף גדרות תיל והוטל עוצר. אחותו של אהרון, לבנה, שחזרה לגטו לפני כניסת העוצר, נורתה למות בידי חייל גרמני שחשב כי אחרה לחזור. כשהתבררה טעותו, באו נציגי העירייה לביתם והתנצלו על הריגתה. 

המלך בוריס התנגד לגירוש היהודים וכך הייתה בולגריה למדינה היחידה באירופה שאזרחיה היהודים לא נשלחו להשמדה.

ב-1945 החלה התנועה הציונית בבולגריה לטפל בעלייתם הבלתי לגאלית של יהודי בולגריה. אהרון, שהיה מילדות חבר בתנועה הציונית, השתייך לקבוצה שמנתה 35 נערים. ב-1947, נבחרו 2 מתוכם לעלייה, ואהרון ביניהם. וכך התגשם חלומו. בנמל ביוגוסלביה הועמסו כ-800 נערים בני 17-14 על מכלית נפט קטנה בתנאי מחסור וצפיפות גדולים. אחרי 39 ימי שיט, נעצרה הספינה במבואות חיפה, והובלה למחנה המעצר בקפריסין. שלוש פעמים ניסה אהרון לברוח דרך גדרות התיל החשמליות של המחנה, באחת מהם נפצע ברגלו מיריות הבריטים. ניסיונו השלישי צלח. הוא הצליח לשחות עד למקום אליו הגיעו דייגים יווניים עם סירות ממונעות שהביאו אותו לארץ. חבורת הנערים שהגיעה לחיפה נקלטה על חוף הים בידי אנשי הגנה. הם זכו  לקבלת פנים חמה, כיבוד  ותפוזים וגם לבגדי חקי כמו לילדי ישראל כדי שלא יזוהו ע"י הבריטים. הם הועלו על משורין והובאו לקיבוץ שדה נחום.

ב-1952 התגייס לחטיבת גבעתי לגדוד 54 והשתתף במבצע בקיבייה לאיתור ותפיסת מבוקשים מחברי ה"פידאיון".

את אשתו יעל הכיר בצור משה כשבאה מטבריה לבקר את דודתה במושב.  ב-1955 נישאו אהרון ויעל  ובנו בית במושב.

 המשק שהקים במושב נפגע אחרי שעבר ניתוח אולקוס כושל, והמשפחה החליטה לעבור לקיבוץ עם שני הילדים שנולדו להם - איציק ולבנה. בתחילה עברו לשדה נחום,  ואחר-כך לעין-חרוד, אליה הובא כבעל ניסיון בעבודה בדיר.

בעין-חרוד גדלה המשפחה ונוספו לה עוד 4 ילדים – נועם, ניצה, הדר ואליהו שהשתלבו היטב בחברת בני גילם במשק, עד שגדלו ופרחו מהקן. 

כשסגרו את הדיר ב-1974, הצטרף אהרון אל אהרון גלילי, והיה אחראי על התברואה במשק. אח"כ עבד במחלקת הרכבת התנורים בפלדות. השנים חלפו, בריאותו של אהרון התרופפה ועיניו כהו. נתן אוסטרובסקי ז"ל גייס אותו ואת יעל לעזור במטעים בפיצוח פקנים וכבישת זיתים. בתקופה האחרונה נסע אהרון לפעילות מותאמת  במרכז היום בדורות בגלבוע. 

בשבועות האחרונים חש שלא בטוב. המוות מצא אותו מהיר ופתאומי ביום הושענה רבא, ערב חג שמחת תורה.